הגמרא בחולין קלט, ב מביאה מספר שאלות ששאלו אנשי פפוניא את רב מתנא.
'אמרי ליה פפונאי לרב מתנה: מצא קן בראשו של אדם, מהו? אמר: 'ואדמה על ראשו'. משה מן התורה, מנין? 'בשגם הוא בשר'. המן מן התורה, מנין? 'המן העץ'. אסתר מן התורה, מנין? 'ואנכי הסתר אסתיר'. מרדכי מן התורה, מנין? דכתיב 'מר דרור' ומתרגמינן מירא דכיא'.
רבות האריכו בביאור גמרא פלאית זו. כל פרט ופרט נדרש ומוסבר בפירושי מפרשי התלמוד. אנו נתמקד בשתי הנקודות שמובאות מפרשתנו. פרשת בראשית.
'משה מן התורה, מנין'. שואלים הפפונאים.
ואנו עומדים ותמהים, וכי היכן לא מוזכר משה? כל התורה מלאה באזכורים של משה רבינו, לשם מה הם זקוקים לרמז נוסף 'קודם שבא שסופו לבא' (לשונו של רש"י)?
***
העולם נברא למטרה אחת, גילוי כבוד ה' בעולם. 'כל הנברא בשמי, לכבודי בראתיו, יצרתיו אף עשיתיו'. ותפקידו של כל נברא הוא לעשות את המקסימום האפשרי מבחינתו על מנת להגשים ולהגיע למטרה זו.
המילה 'בראשית' מרמזת, לדעת חז"ל במדרש (בראשית רבה, א ו), על הדברים הקיימים בעולם שעבורם נברא העולם.
וכך מסביר זאת הרב שמשון רפאל הירש: 'במובן זה יתבארו דברי חז"ל 'בזכות ישראל, בזכות משה, בזכות חלה, מעשר וביכורים נברא העולם' שכן כל אלה נקראים ראשית. וכן יתבאר המאמר 'הקב"ה היה מביט בתורה ובורא העולם'.
ישראל ומשה התחילו תקופה חדשה במהלך ההתפתחות של ההיסטוריה לפיכך הם קרויים ראשית. או אז הם מגשימים ראשונים של האידיאל שהוצב בבריאה, כביכול הם ראשית ביכורים בתבואת ה'. ולפיכך הם קרויים 'ראשית'.
בחלה, מעשר וביכורים אנו מחזירים בהכנעה את העולם לידי בוראו, והתורה היא אבן ראשה לבנין שהקב"ה ביקש להעמיד עם הבריאה ואף היא קרויה אפוא 'ראשית'.
כל המטרות הללו התגשמו רק באיחור אך הן מובטחות ועומדות מעת הבריאה, שכן העולם נברא 'בראשית'. כ ו ל ו במאמר ה', והוא מוכן מתחילתו לאותן מטרות עליונות. אכן. הקב"ה הביט בתורה וברא את העולם'. עד כאן דברי הרב הירש.
זו סיבת הבריאה, וזהו תפקיד היקום. אך מה תפקידו של האדם הבודד? למה מסוגל האיש הפרטי להגיע?
'כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם!' מלמד אותנו הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ה הלכה ב').
כל אדם, כל נברא, כל אחד שנמצא בזה העולם, יכול להגיע לרמה רוחנית גבוהה, כשל משה רבינו.
משה, איש האלוקים. משה שעלה לשמים שלוש פעמים לתקופות של ארבעים יום והתנהג בהם כמלאך, הוא האדם שעומד לנגד עיני כל יהודי ומאותת לו עד היכן הוא יכול להגיע. הוא ילוד האישה שמצווה את דרך החיים לשאר בני האדם. עד איזו דרגה צריך לשאוף. לאיזו רמה רוחנית ניתן להגיע.
את המסר הזה, מבקשים אנשי פפוניא, מוכרחים למצוא כבר בבריאת העולם. יכולת התעלות כזו חייבת שתהיה מרומזת בתחילת ייסוד האנושות.
וכך מראה להם רב מתנא, בין הפסוקים המדברים על חטאי המלאכים:
וַיֹּאמֶר ה' לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה: (בראשית ו, ג)
האדם הזה, שמת כמו כולם לאחר מאה עשרים שנה, יכול להעלות את גשמיותו. במילה 'בשגם' מרומז משה רבנו. משה שנולד כמו שכל אדם נולד והלך לעולמו כמו כל בן אנוש רגיל, הצליח לנתב את כוחותיו ויכולותיו למקסימום האפשרי. משה הצליח לקחת את כל גשמיותו ולנתב אותה בצורה הטובה ביותר לעבודת ה' ולרוחניות טהורה.
מסוגלות אנושית כזו צריכה להיכתב בתחילת דרכה של האנושות על הארץ. ללמוד וללמד כל אחד ואחד למה אנו באמת מסוגלים.
***
את הקיצוניות השנייה אנו מוצאים בסיפור חייו של המן.
להמן היה את הכל.
מלכות ששלטה על העולם כולו, כח אדיר ביד של איש אחד. עמים שלמים שמשתחווים כשהוא עובר לידם.
ורק. יהודי אחד. לא.
רק מרדכי היהודי לא משתחווה.
והיהודי הזה מצליח להוציא אותו משיווי משקלו, לגרום לו לאבד את כל עולמו, בגלל דבר אחד שחסר לו. יהודי אחד שהוא לא שולט עליו.
הפוך בדיוק מהמסר אותו לימד אותנו משה רבינו. שונה לחלוטין מהאדם השלם ששולט על כל רצונותיו ותאוותיו. הפוך בדיוק.
וגם למציאות כזו צריכים רמז בתחילת דרכו של האדם בעולם. אנו זקוקים גם לאזהרה מפני הרע העצום שעלול להתרחש אם אדם ייתן למשהו קטן שחסר לו לשנות את כל חייו.
ומסר זה נלמד מאדם הראשון. אדם שהיה יחיד כמעט בעולם. הכל היה מוכן לפניו. חוץ מדבר אחד. חוץ מעץ הדעת-טוב-ורע.
זו היתה המגבלה היחידה.
והוא לא עמד בזה.
והכל השתנה מיד. הוא הפסיד את כל עולמו וכולנו בבעיה עד היום כתוצאה מהחטא ההוא.
לא כאן המקום להאריך בחטא הדק והעדין של עץ הדעת, אך המסר העולה מלימוד חייהם של שני האישים המרומזים בתחילת קיומו של העולם מהדהד באזננו ומדריך אותנו במהלך חיינו: יש לנו כוחות עצומים. יש לנו יכולות מדהימות. אם אנו נשלוט על חיינו, אם נצליח לנווט את רצונותינו לכיוונים החיוביים, השמים הם הגבול! לא נפסיק להתעלות!
ניקח את סיום חייו הטראגי של המן הרשע כתמרור אזהרה, ואת חייו המרוממים של איש האלוקים כתמרור הכוונה, וכך, בעזרת ה', נצליח לחיות חיים מאושרים!