עוד פרט אחד

בפרשה הקודמת, פרשת מקץ, למדנו על החרטה העזה שאחזה באחים.

וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנֲנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת: וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ: (מב, כא-כב)

נראה בהחלט שהאחים הרגישו שדרך התנהלותם עם יוסף אחיהם לא היתה נכונה. את כל הקושי שעברו במצרים ראו כעונש המגיע להם על אשמתם במכירת יוסף.

 כיון שכך, מפתיע מאוד ללמוד את דברי המדרש המתאר את תגובת האחים לאחר שיוסף גילה להם מי הוא באמת: 

'כיון שראה יוסף שרצה להחריב מצרים נתודע לאחיו, ביקשו להרגו! בא מלאך ופזרן בארבע פנות הבית'. (ילקוט שמעוני, מד, קנ). 

פלא. לאורך כל הדרך הם יודעים ומבינים שהיחס שלהם ליוסף היה לא בסדר. הם חוזרים בהם, מתחרטים על התנהלותם, וברגע שהם מגלים שהוא עדיין חי – חוזרים לתכנית המקורית? מבקשים להרוג אותו במקום? הייתכן?! 

*** 

כותב השל"ה הקדוש: 'והסכימו כולם שהוא בן מות... מאחר שחולק על מלכות בית דוד, וכל החולק על מלכות בית דוד כחולק על השכינה... על כן בהתודע יוסף אל אחיו וראו שהוא מולך, רצו להרגו, כי מכל שכן שהיה הדת אצלם להרוג אותו, מאחר שראו מחשבתו יוצא מכח אל הפועל. ושלח הקב"ה מלאך ופזרן. אז ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי, רצה לגלות להם הענין שאינו כן כפי מחשבתם שהוא בכתר מלוכה, אדרבה השם-יתברך שלחו לפניהם, כלומר להכין דרך לגרום שיהיו ישראל לעם ויהודה למלוכה'. 

יתכן שכך ביאור דבריו הקדושים: האחים ראו ביוסף מורד במלכות. חלומותיו על מלוכה ועל משפחה שמשתחווה לו התפרשו אצלם כניסיון לערער את שלטונו של יהודה, מלך ישראל. כיון שכך, גזרו את דינו למוות. כך הוא דינו של מורד במלכות.

אך יהודה, הגיע עם פתרון נוסף. ניתן להוציא ממנו את רעיונות המלוכה בדרך אחרת, דרך שלא תחייב את מיתתו. ניתן למכור אותו לעבד, להשפיל אותו עד עפר, ובמצב כזה אין סיכוי שהוא ידמיין את עצמו שליט ומושל. כמאמרו של רבי אברהם אבן עזרא על האיסור לחמוד 'דע כי איש כפרי שיש לו דעת נכונה והוא ראה בת מלך שהיא יפה לא יחמוד אותה בלבו שישכב עמה, כי ידע כי זה לא יתכן'. רעיונות מופקעים כאלה אינם מגיעים לעבדים ושפלים. כך, אמר יהודה, נוכל להשאיר אותו בחיים ובד בבד למנוע ממנו את מחשבות המרידה הבעייתיות. 

אמר, ועשו. 

אך כאשר גילו האחים את יוסף יושב על כסא המושל, הבינו שהתוצאה הפוכה בדיוק. אם כנער צעיר הוא דמיין מלכות שונה מזו של יהודה, כיום, במעמדו הרם, הוא מהווה סכנה גדולה עוד יותר. תכניות המרידה קורמות עור וגידים, הוא המשיך במריו וכעת אין פתרון אחר. מוכרחים להרוג אותו! 

אך רגע לפני שהם מבצעים את גזר הדין – הנכון בעיניהם, מתערב המלאך. 'בא מלאך ופזרן בארבע פינות הבית'. 

מדוע? 

אם גזר הדין הוא נכון, אם הוא אכן מורד במלכות, מגיע לו למות! למה המלאך מעכב את ביצוע גזר הדין? נאזין לדבריו של יוסף: 

וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם: כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר: וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה: (מה, ה-ז)

שימו לב, הוא אומר. אני לא בא במקום מלכות בית דוד. אני בא כהכנה לקראתה. אלוקים שלח אותי לפניכם כדי שכשתגיעו תוכלו להקים פה את המלוכה בצורה הטובה ביותר. אני חלילה לא בא למרוד במלכות יהודה, אני בסך-הכל קדימון, תפקידי הוא להכין את הקרקע לקראת מלכותו השלמה של יהודה ובניו. 

כך גם לעתיד לבא, לפני שיבא משיח בן דוד, יבא משיח בן יוסף. משיח בן יוסף ימות קודם הגאולה, תפקידו יהיה להכשיר את הקרקע לקראת מלכותו השלמה של משיח בן דוד. אמת, את כל הפעולות שראיתם שעשיתי, אכן עשיתי. אבל הפרשנות שנתתם למעשים שלי היתה פרשנות לא נכונה בכלל. בדיוק להיפך. כל הרצון שלי למלוך היה רק בשביל להגיע לתוצאה המיוחלת, בצורה הטובה ביותר. 

***

לנו, כמובן, אין יכולת לדון את מעשיהם של השבטים הקדושים. עלינו רק לקחת תובנות אלינו, לחיינו האישיים. 

לפעמים אנו יכולים לראות אדם שעושה משהו. אנו בטוחים שאנו מבינים מדוע הוא עושה זאת, כל הפאזל מסתדר לנו מצויין, אין לנו שום סיבה לחשוב שאנו טועים בפרשנות שלנו. 

ואז עלול להתווסף פרט אחד שלא חשבנו עליו, וכל התמונה משתנית.

 יכול להיות שנפעל לפי ההבנה שלנו, נהיה בטוחים שאנו צודקים, אבל אם היינו יודעים את כל הנתונים היינו יודעים שטעינו. בגדול. 

האחים ראו את כל פעולותיו של יוסף. ראו כיצד הוא מדבר על שלטון ועל מלכות, הם היו משוכנעים במאת האחוזים שהוא מבקש למרוד ביהודה. כל מה שהוא עשה התאים להם לתיאוריה הזאת. הם ביקשו להרוג אותו על סמך הבנתם... ובמשפט אחד כל התמונה התחלפה. 

פתאום הם מבינים שלא היה פגם ברצונו לשלוט, אדרבה, מטרתו היתה זהה למטרה שלהם. כ

מה עלינו להיזהר ולהישמר שלא להסיק מסקנות. כמה עלינו לחזור ולשנן שגם אם אנו משוכנעים שאנו יודעים הכל, ניתן בהחלט להניח שזה לא נכון.