בלי כוונה!
פרשת השבוע מלאה במצוות רבות. מצוות עשה, מצוות לא תעשה, הרבה מאוד מצוות.
במאמר זה נתמקד במצווה שונה מעט מרוב המצוות המוכרות לנו.
מטרת המצוות, כידוע, הינה לגרום לנו לבצע פעולות שיחזקו את הקשר שלנו עם בורא העולם. ביצוע המצווה מתוך כוונת-אמת לעשות את רצון הבורא יתברך, מרומם אותנו ומאפשר לנו להידבק בה'.
משום כך, ברוב המוחץ של המצוות הושם דגש מיוחד על הכוונה בעשיית המצווה. מצוות צריכות כוונה. וכוונה זו הכרחית וקריטית להשגת מטרת המצווה. ללא כוונה אין רוממות וללא מחשבה מעמיקה אין קשר ודביקות בבורא.
כל זה נכון, עד שאנו מגיעים למצווה אחת בפרשת השבוע:
כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ: (כד, יט)
מצוות ה'שכחה'.
אדם קוצר, עוסק במלאכתו, אוסף את פרי יבולו. לאחר שהוא מסיים את עבודתו הוא מגלה שהוא שכח בשדה עומר אחד. מצווה אותו התורה: השאר זאת לעניים. אל תקח את העומר לעצמך.
ובמצווה זו, אנו שואלים מיד, היכן קיימת ההכנה למצווה? מה נעשה בלא הכוונה המקדימה, ללא המחשבה הטהורה שתדבק אותנו בהשי"ת? מדוע המצווה עצמה מבוססת דווקא על שכחה, על אי שימת לב?
על קושיא זו עומד בעל ה'בני יששכר' בספרו אגרא דפירקא (אות רכד), והוא עונה על כך בדרכו החסידית והמעוררת.
'ונראה לי. דהנה ידוע דכל מה שהאדם עושה בזה העולם אין שום דבר לבטלה כנודע, ואפילו מחשבה שחשב לא תתבטל, כנודע מה שאמרו רבותינו ז"ל... שאם לא עשה האדם תשובה רק שחשב לעשות תשובה, גם מחשבתו לא תתבטל, ויורד לשאול ומצפצף ועולה.
והנה אם מחשבה לא תתבטל, מכל שכן דיבור ומכל שכן מעשה!
והנה אם מתפלל האדם שלא בכוונה, חס ושלום לומר שתהיינה מוצא שפתיו לריק! ומבואר בזהר (ויקהל ר"א ע"ב) שאותן האותיות נתונים המה בשימור תחת יד ממונה אחד. עד בא זמן אשר יתפלל האדם תפלה כזאת בכוונה אזי יעלה גם את התפלות הקודמות.
ממילא מובן הדבר, גם במצוות מעשיות אם עושה אותן האדם שלא בכוונה, חלילה לומר שתהיינה לבטלה לגמרי, רק עת לכל זמן ולכל חפץ תחת השמים, להעלות להש"י את כל המעשה אשר נעשה תחת השמש גם מבלי כוונה.
והנה הסגולה הפרטית לזה, ציוונו יוצרינו יתברך שמו במצוות עשה הלזו, מצוות 'שכחת העומר', שהיא מצווה הנעשית מבלי כוונה, ובקיימו המצווה הזאת, הנה המצווה הזאת תעלה למעלה גם מבלי כונה כי כן מצוותה, אזי בסגולה הזאת תפרוש כנפיה לתימן. להעלות אתה עמה המצוות אשר נעשו דוגמתה דהיינו מבלי כוונת מכווין!' עד כאן לשונו.
הן אמת שדרך עשיית המצוות הראויה היא מתוך כוונה ודבקות. אך לפעמים, לצערנו, אנו לא מצליחים! לפעמים, למרות רצוננו העז, אנו לא מצליחים להתרכז כראוי בתפילה, אנו עושים מצוות חטופות ללא מחשבה וכוונה, מה קורה לכל המצוות הללו?
מגלה לנו ה'בני יששכר'. בשם הזהר הקדוש: שום דבר לא הולך לאיבוד. כל מחשבה טובה. כל דיבור קדוש. כל מעשה נכון. גם אם הוא לא נעשה במקסימום, הוא נשמר. הוא מחכה להזדמנות לעלות מעלה ולזכות אותנו בזכויות נצח.
ברם, הבנו שאין מצווה שהולכת לאיבוד. הבנו שיש הזדמנויות בהן המצוות עולות למעלה. אך עדיין יש משהו שצריך להבין.
את התפילות שהתפללנו בלא כוונה אנו מעלים באמצעות תפילה מלאה כוונה שמעידה על כך שרצוננו האמתי הוא תמיד להתפלל כראוי וכמצופה. אך שאר המצוות, אלו שעולים יחד עם מצוות השכחה, מדוע קיום מצווה זו היא ההזדמנות לגלות על כל המעשים ה'יבשים' שגם הם נעשו למענו יתברך? כיצד מצווה אחת שנעשית ללא תשומת לב, מרוממת את כל השאר?
יתכן שההסבר הוא כזה.
כאשר אדם שוכח עומר בשדה הוא לא מתכוון לתת את העומר לצדקה במקום. אבל כשהוא חוזר הביתה ומשחזר את היום שעבר עליו, ופתאום הוא מגלה 'אוי, שכחתי כמות בשדה', או אז ניצבת בפניו ההתמודדות במלא עוזה.
אמת, לא התכוונת לתת כמות כזו לצדקה, אך כעת, למפרע, כאשר התורה מצווה עליך להשאיר את שכחתך בשדה, לעניים. האם אתה שמח? האם אתה מאושר שזכית לתת צדקה כה גדולה ומכובדת?
עבודת ה' במצוות השכחה היא למפרע. לאחר המעשה שנעשה ללא תשומת לב. וכאן התחדש שניתן להתחבר ולהתקרב לקדוש-ברוך-הוא גם בצורה כזו. גם כשלא הקדשת מחשבה מעמיקה קודם, אם בהתבוננות לאחור אתה שמח על מה שנעשה. אתה מאושר שלמרות שלא התכוונת יצאו דברים טובים, הרי שאתה מתעלה מעצם הרוממות הזו. מהתחושות החיוביות ששוטפות אותך, גם במחשבה לאחור.
במהלך ימי האלול אנו עסוקים בחשבון נפש. בהתבוננות לאחור ובסיכום השנה שחלפה. מהרבה מהדברים יש לנו סיפוק. עשינו הרבה דברים כראוי. חשבנו, התבוננו, הקדשנו מחשבה. אך מה לעשות... מהרבה מהדברים איננו מרוצים כלל. כמה תפילות התפללנו ללא כוונה? כמה מצוות עשינו בלא מחשבה?
מצוות ה'שכחה' מלמדת אותנו: לעולם לא מאוחר. אמנם התפילה שלך לא הייתה כראוי, אך אתה שמח שהקדשת מזמנך להתפלל? היית רוצה שכל תפילותיך יהיו ברמה של התפילות שבכוונה? כמובן.
כאשר אתה מוכיח שזהו רצונך, גם דברים שלא הצליחו לגמרי מצטרפים לרצונך האמיתי ועולים מעלה מעלה.
זו ההזדמנות שלנו. לחשוב לאחור על כל הדברים שלא הצלחנו בהם, ולעורר אצלנו את התחושות השמחות, את הרצון הפנימי שכן נצליח להתקדם ולעשות הכל בשלמות, ועד אז, אנו לומדים מהמצווה המיוחדת הזו, כי גם הצעדים שעשינו בדרך לעליה, גם המצוות שלא קיימנו במקסימליות המתבקשת, יבואו עמנו ויעידו: עמוק בלב, אנו באמת רוצים!