במה נכון לקנא?
פרשתנו פותחת בתיאור שני חלומות אותם חולם יוסף הצדיק.
וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ: וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי: וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי: וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו:
וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי: וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה: וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר: (לז ה-יא).
יוסף חולם בחלומו על עתידו, הוא חולם על היותו אחראי-הכלכלה העתידי ועל העובדה שאחיו יזדקקו לו ולשירותיו.
אם נתבונן, נשים לב לשינויים משמעותיים בין תיאור החלום הראשון לבין תיאור החלום השני.
בחלום הראשון יוסף חולם על דברים חיצוניים לו, הוא והאחים מאלמים אלומים, והאלומות אותם אספו האחים בוחרות להשתחוות לאלומה אותה אסף יוסף. מאידך, בחלום השני כבר מדובר עליהם עצמם. השמש, הירח והכוכבים, שמסמלים את בני המשפחה, משתחווים ליוסף עצמו, לא למשהו שהוא אסף או משהו ששייך לו.
גם תגובתם של האחים שונה בין החלום הראשון לחלום השני. לאחר שהם שומעים על חלום האלומות הם 'שונאים' את יוסף, אך כאשר הם מקבלים דיווח על החלום השני הם 'מקנאים', קנאה, אך לא שנאה.
מהו ההבדל בין שני החלומות? ה'בית הלוי' מסביר זאת בצורה מרתקת.
החלום הראשון התייחס לאוכל. כסף, פרנסה, עושר, חלום שהתגשם לאחר שנים רבות כאשר יוסף ניהל את מערך התבואה והכלכלה בארץ מצרים.
כסף, מלמד אותנו החלום הראשון, אינו משנה כלל את האדם עצמו. כמו שיתכן אדם נפלא וחסר כל ויכול להיות איש רע מעללים ועשיר כקרח, כך אין זה מן הנמנע שיהיה אדם רשע שהוא גם דל ואביון ולעומתו איש טוב ומקסים שבמקרה יש לו גם הון תועפות.
משום כך, האלומות, שמסמלות בחלום זה את הצורך הכספי של האחים, אינם משתחווים ליוסף עצמו, ליוסף כאדם אין עליונות על האחים מחמת העובדה שיש לו יותר כסף. האלומות משתחוות ל'ארנק' שלו. כי טכנית, בארנק של יוסף יש יותר ממה שיש בארנקים של האחים.
החלום השני, לעומת זאת, מראה את ההתנהלות השמימית, את ניהול העולם על פי שנים עשר המזלות, כאן חולם יוסף כי הוא יהיה המרכז ממנו תהיה השפעה לעולם כולו, הוא יהיה היסוד ממנו יינקו שאר המזלות וממנו יושפע שפע לכל העולם.
השפעה זו אינה כתוצאה מפעולות ארציות, מניהול נבון של אוצר המדינה. זוהי השפעה רוחנית המוכיחה כי יוסף עלה ונתעלה לרמה כזו שהוא הופך לעמוד התווך של היקום 'צדיק יסוד עולם'.
בחלום זה כבר משתחווים ליוסף הצדיק עצמו, כי הוא עצמו נהיה אחרת לגמרי, הוא בעצמו מתעלה ומתרומם.
כעת גם נבין את ההבדל בין התגובות. בתחילה, כשיוסף מתאר לאחיו את עשרו הרב, הם לא מקנאים בו. הם היו צדיקים ומופרשים מהרצון להצליח בחומריות העולם הזה, מעולם גם לא היה להם רצון לשלוט על מי מאחיהם מחמת עשרם וכספם. בחלום של כסף ונכסים הם לא ראו סיבה לקנאה. אך הם שנאו אותו, שנאו אותו על כך שהוא מתכנן להם עתיד בו אין להם מה לאכול והם נזקקים לו משום כך.
אמנם, כאשר מספר להם יוסף כי על פי חלומו הוא עתיד להיות גדול מהם ביראה, שרוחניותו תהיה גבוהה מהם והם יהיו כפופים אליו ברמה העליונה הזו, הם מקנאים.
לשנוא אותו על כך, אין סיבה. כי אם הוא עמל והתייגע והצליח להגיע לרמות גבוהות כל כך ודאי שכך צריך להיות, אך הם קנאו בו שהצליח לרומם את עצמו ואת אישיותו לנשגבות מרוממת כזו.
מלבד ההבנה בחלומותיו של יוסף, יכולים אנו לקחת עמנו גם צידה לדרך, מסר לסולם הערכים בחיים האישיים שלנו. מסר, שלמרות שהוא נראה פשוט, לפעמים אנו שוכחים אותו מרוב רעשי הרקע והצלצולים שמלווים את חיי השגרה היומיומיים.
כסף, לא מלמד שום דבר על האדם. איש אינו ראוי להערכה בגלל העובדה שיש לו הרבה כסף או כל פינוק טבעי אחר. 'אדם' ראוי להערכה רק אם הוא הצליח לרומם את מי שהוא. להתעלות ולבנות את עצמו, לנתב את יכולותיו ואת כישרונותיו למקום טוב יותר, למקום של בניה אישית והתקדמות פנימית.
בנה את עצמך! קוראים לנו החלומות, התמקד בתפקיד שלך, בפנימיות שלך, ובנה לך עולם. בנה לך את קומת האדם האישית שלך!