ברוכים הבאים למסע

רגעים של התחלה. של ראשית. בריאת העולם. תורת ישראל פותחת בתיאור מסעיר ומרגש של השעות הראשונות, שעות של מאמרות ובריאה, של התחדשות ויצירה. מדוע כך מתחילה התורה? 

אָמַר רַבִּי יִצְחָק לֹֹֹֹֹא הָיָה צָרִיךְ לְהַתְחִיל אֶת הַתּוֹרָה אֶלָּא מֵהַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, שֶׁהִיא מִצְוָה רִאשׁוֹנָה שֶׁנִּצְטַוּוּ בָּהּ יִשׂרָאֵל, וּמַה טַּעַם פָּתַח בִּבְרֵאשִׁית? מִשׁוּם כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם (תהילים קי"א), שֶׁאִם יֹאמְרוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְיִשְׁרָאֵל לִסְטִים אַתֶּם, שֶׁכְּבַשְׁתֶּם אַרְצוֹת שִׁבְעָה גוֹיִם, הֵם אוֹמְרִים לָהֶם כָּל הָאָרֶץ שֶׁל הַקָּבָּ"ה הִיא, הוּא בְרָאָהּ וּנְתָנָהּ לַאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינָיו, בִּרְצוֹנוֹ נְתָנָהּ לָהֶם, וּבִרְצוֹנוֹ נְטָלָהּ מֵהֶם וּנְתָנָהּ לָנוּ (רש"י). 

דברי רש"י נודעים ומפורסמים אך לא פחות מכך פלאיים וסתומים. השאלות, מתבקשות. מדוע מצוות 'החודש הזה לכם' היא מצווה בה היה ראוי יותר לפתוח את ספר התורה? בהנחה שזו היתה הדרך הנכונה לפתוח, מדוע נעשה השינוי? רק בגלל אומות העולם? תורת-ישראל שינתה את פניה, הוסיפה חומש וחצי לשורותיה רק כדי שביום מן הימים יהיה ביד עם ישראל טיעון כלשהו אודות חלקת האדמה? 

עיון בדיון עצמו מעורר גם הוא תמיהה. ראשית, מי ומי הנושאים והנותנים? רש"י מתאר ויכוח בין 'אומות העולם' לבין ישראל. ויכוח כזה יוצא מגדריו המקובלים של ויכוח טריטוריאלי רגיל, בין הכובש לנכבש. אין כאן דיון בין אנשי שבעת העמים לבין הכובש הזר, עם ישראל. יש כאן דיון קוסמו-פוליטי, כזה המקיף את תושבי העולם כולו. מהו הדיון? מדוע כל אומות העולם מעורבים בויכוח שיש לנו מול נכבשי הארץ הזו? 

לא זו בלבד אלא הדיון עצמו מפתיע למדי. הלא גם אנשי כנען לא ישבו בארץ מאז ומעולם. גם הם כבשו את הארץ מידי הישובים בה קודם לכן, כמתועד בהמשך החומש. מדוע הבעלות שלהם לגיטימית יותר משלנו? מדוע לא חלים על בני ישראל כללי המלחמה האוניברסליים, אלה הרואים בכיבוש דרך לגיטימית לשינוי בעלות על קרקע? 

•

מהי מטרת הבריאה? התשובה המיידית של יהודי מאמין לשאלה הזו היא: בשביל לקיים מצוות. הקדוש-ברוך-הוא ברא את העולם כדי שנוכל לעשות את רצונו, לקיים את מצוותיו וללכת בדרכו. לאור זאת, מתבקש היה שספר התורה, ספר ההוראות לחיים בעולם הזה, יתמקד במשימה זו. במצוות. 

עם ישראל קיבל לידיו כח עצום על מנת שיכול יהיה לקיים את המצוות כראוי; כח השליטה על הזמנים. יהודים הם אלה שקובעים את לוח השנה, מקדשים את החודש, מעברים את השנה ומשנים את סדרי הזמנים לצורך משימת העל שלהם – קיום המצוות. זו הסיבה שנראה כי נכון וראוי היה לפתוח במצווה זו, מצוות קידוש החודש. פתיחה כזו היתה מחדדת את התפקיד היהודי עלי אדמות, לעסוק במצוות ולשעבד את מימד הזמן לצורך קיום המשימה הגדולה.  אך לא. זה לא הכל. תורת ישראל פותחת בתיאור של דברים הנראים לא-קשורים למשימתו של העם היהודי. היא עוסקת בבריאה, ביצירה של חול, בהקמה של ארץ, צמחיה, חיות ועופות. לשם מה כל זה? אם המטרה היא רק קיום מצוות, מדוע שלא ניגש ישר לענין? 

• 

המילה 'כח' בלשון הקודש משמעה פוטנציאל. כמו בביטוי 'להוציא מן הכח אל הפועל'. כאשר אלוקים מלמד את עם-ישראל את סיפור בריאת העולם הוא מגלה להם סוד מדהים. גם במעשיי שנראים לכם חוליים וגשמיים – יש פוטנציאל אדיר, גם בעולם החומר יש לכם משימת-חיים. קיום המצוות אינו מנותק מהעולם הזה אלא הוא הדרך הנכונה לחיות בעולם הבריאה עצמו.

'אני לא מצפה מכם רק להתכנס בבתי הכנסת ובבתי המדרש ושם לקיים את מצוותיי', אומר לנו כביכול בורא העולם 'אני מצפה מכם לממש את הפוטנציאל הגלום בעולם הגשמי והחומרי. אתם רואים אדמה ובוץ, אני מגלה לכם כי זו יכולה להיות אדמת קודש. אתם רואים עולם של חומר, אני מגיד לכם את כח מעשיי, את הכח הטמון בעולם החומר שבראתי'. 

הויכוח בין אומות העולם לבין עם ישראל אינו ויכוח על גבולות. סכסוכים כאלה היו ויהיו לאורך הדורות. הויכוח הוא אחר לחלוטין, הוא ויכוח על מקומו של האדם בעולם. כך אומרים אומות העולם לישראל: עד היום השטח היה שטח גיאוגרפי, נקודה נוספת על המפה. שטח שהיה נתון לריבים וסכסוכים כמו כל חלקת אדמה על פני הכדור. עד היום היה ברור שאת מצוות הדת מקיימים בבתי התיפלה ובאופן אישי ואילו האדמה משותפת לכל הגזע האנושי, ללא הבדלי גזע ודת. אבל אתם, בני ישראל, הגעתם ושיניתם את המשוואה לחלוטין! לקחתם אדמה רגילה והפכתם אותה לאדמת-קודש. מקרקע שנקראת בפי כל land הפכתם את הארץ לholy land, לארץ שכללי המשחק בה שונים לגמרי. 

אם כך, ליסטים אתם. גנבתם את האדמה לצמיתות. ניתקם אותה מהסיפור ההיסטורי האנושי הרגיל, זה שרואה בקרקע שטח מחיה ותו לא. מי שמכם לקדש את הקרקע? איך אתם מעיזים להסיר את המחיצה המתבקשת בין עולם הגשם לעולם הרוח? 

תשובתנו לאומות העולם היא המסר הראשון של תורת ישראל לכל אחד מאיתנו. אתם צודקים, אנחנו לא מנתקים את עבודת האלוקים שלנו מעבודת האדמה. משימתו של היהודי בעולם היא להשתמש בעולם המרהיב שנברא עבורנו על מנת להגיע למטרה הגדולה. אנו לא מתנתקים מהחומר, אנו מרוממים ומתרוממים יחד איתו. לכם, אומות העולם, נראה שיש קו ברור המפריד בין הדת לבין החיים, בין המיסות וטקסי הדת לבין האוכל שקונים במכולת. אנו יודעים שזה לא כך. אנו יודעים כי העולם עצמו הוא המקום בו עלינו לעבוד, לקדש ולהתקדש.

 •

המילה 'אדם' מרמזת על ה'אדמה' ממנה נברא האדם. במבט ראשון נראה מפתיע כי נזר הבריאה, היצור המרומם ביותר שנברא, נקרא על שם שורשיו הארציים. מדוע לא נקרא האדם בשם שיזכיר את מעלתו הגדולה והמרוממת, את הייעוד שלו על פני האדמה? עכשיו שאנו מבינים את מטרת בריאת העולם טוב יותר, אנו מבינים גם את מקומו של האדם. משימתו של האדם אינה להתנתק משורשיו הגשמיים ולהתעלם מהיותו בן אדמה. הפוך בדיוק. המשימה היא להכיר את האדמה ולרומם אותה, לקחת את החומר ולהשתמש בו בצורה נכונה וטובה. 

יתרה מכך. אדמה היא פוטנציאל. מה שנזרע בה יצמח. תפקידנו כבני אדם לזרוע בעצמנו זרעים של קדושה ורוממות, להצמיח מתוך עולם החול שלנו עולם משמעותי, מרומם יותר ונכון יותר. אם נצליח לראות בעולם החומר את הפוטנציאל הגלום בו, אם נדע לממש ולהוציא אל הפועל את הכח שנמצא בבריאה כולה, אזי נצליח לעמוד בכבוד במשימה המיוחדת של כל אחד ואחת מאיתנו.