יש סדר עדיפויות!
כמעט מראשית התהוותו של העם היהודי מוצאים אנו את המלחמה בין עם ישראל לעמלק.
כבר לאחר קריעת ים סוף מתוארת מלחמת עמלק. "ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים" וכאשר מסתיימת המלחמה מצווה ה' למשה "כתוב זאת זכרון בספר... כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים". "כי יד על כס י-ה, מלחמה לה' בעמלק מדור דור".
רש"י על מקומו מבאר, כי ידו של הקב"ה הורמה לישבע בכיסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית. ובפסוק נאמר כס ולא כסא וכן שמו של הקדוש ברוך הוא מצוין רק בשתי האותיות הראשונות, כיון שנשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כיסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו.
כמו כן בפרשת כי תצא כתובה פרשת מחיית עמלק אותה מחויבים אנו מדאורייתא לקרוא אחת בשנה.
"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים - אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלוקים".
את המילים 'אשר קרך', מבאר רש"י: לשון מקרה. דבר אחר, לשון קרי וטומאה, שהיה מטמאן במשכב זכור. דבר אחר לשון קור וחום צננך והפשירך מרתיחתך. שהיו העובדי כוכבים יראים להלחם בכם ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים משל לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה בא בן בליעל אחד קפץ וירד לתוכה אע"פ שנכוה הקרה אותה בפני אחרים.
מבין הפירושים אנו רואים את הלך מחשבתו השטני של עמלק, להרע לישראל בכל צורה אפשרית, אם על ידי החטאתם בחטאים חמורים, ואם על ידי צינון אימת אומות העולם ממלחמה בישראל. מלחמה זו היתה אבודה עבורו מראש, ואף הוא ידע זאת, אך על מנת 'לקרר את האמבטיה' היה מוכן להיכוות ולהסתכן, ובלבד ששאר האומות יעזו להתגרות בישראל גם כן.
כתגובה למלחמה זו- והיה בהניח ה' אלוקיך לך מכל אויביך מסביב בארץ אשר ה' אלוקיך נתן לך נחלה לרשתה, תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח, מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק משור ועד שה שלא יהא שם עמלק נזכר אפילו על הבהמה לומר בהמה זו משל עמלק היתה, כיליון טוטלי ואבסולוטי, שלא יותיר אף זכר לעמלק בעולם.
פרשיות אלו מופלאות למתבונן.
ראשית כל, מצינו אויבים מרובים שקמו על ישראל, על אף אומה אין ציווי כזה, למחות לחלוטין כל זכר, ועל אף אומה לא נאמר שכל עוד הם קיימים כביכול אין כיסאו ושמו של הבורא שלמים, במה נתייחד עמלק?
עוד יש להבין, מנין אכן נובעת שנאתו העזה של עמלק כלפי עם ישראל, מדוע הוא וזרעו מחפשים בכל דור ודור להרע ולהצר, אף בלא תועלת עצמית? מה מניע את עמלק לבוא ולהכשיל את בני ישראל בעבירות, איזו תועלת יש לו בזה? מה מביא אותו להילחם בהם, מלחמה שעבורו כמוה כהתאבדות, ובלבד שאומות אחרות יעזו גם הם להצטרף? וביותר צריך ביאור, היות וקיומו של עמלק מסב צער כה גדול לשכינה, חיסרון בשלמות ההנהגה, מדוע הם עדיין קיימים, מדוע אין הקדוש ברוך הוא משמיד אותם בעצמו?
על מנת להבין זאת, עלינו לדקדק בראשית הולדתו של עמלק.
***
וְתִמְנַע הָיְתָה פִילֶגֶשׁ לֶאֱלִיפַז בֶּן עֵשָׂו וַתֵּלֶד לֶאֱלִיפַז אֶת עֲמָלֵק אֵלֶּה בְּנֵי עָדָה אֵשֶׁת עֵשָׂו: (לו, יב)
כתב רש"י שהתורה מציינת את עובדת היותה פילגש, 'להודיע גדולתו של אברהם כמה היו תאבים לידבק בזרעו, תמנע זו בת אלופים היתה ואמרה איני זוכה להנשא לך הלואי ואהיה פילגש'.
על פניו, נראה כי תמנע עשתה כאן מעשה נשגב. בת למשפחת אלופים, אשר בנקל יכלה להינשא למשפחה מכובדת ולהיות חשובה בפני עצמה, מותירה מאחוריה את כל מנעמי העולם על מנת להידבק בזרעו של אברהם. גבורת נפש אדירה. כמעט כמו רות המואביה בשעתו. פעולה כה גדולה אמורה היתה להוסיף לעולם דור מבורך, דור הגדל על ברכי החינוך למסירות נפש.
כיצד יתכן שממעשה כה גדול יצאה תוצאה כה מחרידה? נשוב מעט אחורנית, אל ביתה של תמנע. "בני אליפז... ותמנע ועמלק (דברי הימים א א לו)". תמנע היתה בתו של אליפז. מסביר רש"י שאליפז בא על אשתו של שעיר ויצאה תמנע מבניהם, וכשגדלה נעשית פילגשו. נשאה לאביה.
את רעיונה הגדול, להידבק בזרעו של אברהם, היא ממשה בצורה הבזויה ביותר האפשרית, להיבעל לאביה. היא תפסה איזשהו רעיון נחמד וחשוב, ובשביל לממש אותו היתה מוכנה לוותר על כל ערך אחר. זהו שורשו של עמלק, התמקדות ברעיונות גדולים ו'מפוצצים', ורמיסת כל הערכים בדרך.
***
כאשר שאול נלחם בעמלק הותיר את אגג מלך עמלק ואת הבהמות. מבואר בחז"ל שהעמלקים כישפו עצמם והפכו לבהמות, ובהמות אלו ששאול השאיר היו בעצם עמלקים מחופשים. למרות זאת איננו מוצאים כי שמואל הנביא הורה לשאול להרוג את הנשארים, נראה כי מלבד אגג, כל שאר העמלקים המשיכו לחיות בטוב ובנעימים.
מדוע?
הם היו כל כך קרובים לסיים את עמלק! מדוע שמואל לא ביקש לסיים את המלאכה? יתכן שנוכל להבין זאת כשנאזין לטענה המושמעת כלפי שאול 'מי שמרחם על אכזרים סופו שיתאכזר לרחמנים'.
הטענה היא שיש כאן בעיה בסולם הערכים. רחמנות היא מידה טובה, כשמשתמשים בה נכון. אם לא משתמשים בה נכון הנזק עלול להיות בלתי הפיך. המלחמה בעמלק אינה נגד האויב הפיזי. היא ממוקדת ברעיון. בסולם הערכים, ביכולת לעשות את מה שנכון וצודק בזמן הנכון. עם שאינו שלם במעלה זו בעצמו, אינו יכול להילחם בעם שמייצג את ההיפך. כיון שכך, כל עוד עם ישראל לא הצליח לבסס כראוי את ערכיו ודרכו, אין ענין להשמיד את עמלק. כל עוד הייצוג של הטוב אינו מושלם, מחיקתו הפיזית של הרע אינה משיגה את המטרה. רק לאחר שהעם יהיה חדור ומושלם במבט נכון, יהיה ניתן להשלים את המלחמה.
***
הצורה היחידה להגיע לאמות מידה אמתיות היא על ידי דבקות בדעת תורה. על ידי מתן יכולת אובייקטיבית להכריע, מתוך נקיות דעת נטולת אינטרסים. עם ישראל דבק בתורה ושואף ליכולת לבטל את הנטיות האישיות והרצונות הסובייקטיביים מול דעת עליון, דרך ה'. ה
מלחמה שכנגד תובעת בדיוק את ההיפך. לתת לרצונות האישיים לנווט את החיים, לתת לתחושות הפנימיות של האדם לסלול את הדרך, ללא מכוון ומורה.
היהדות מקדמת את ההכרה שאנו איננו יודעים הכל ולא מסוגים להבין הכל, בעוד הצד שכנגד – אומות העולם שבראשם עומד עמלק, מבקשים להתעלם מגורמים חיצוניים. מנסים לגדל ולפאר את יכולותיו האישיות של בן האנוש ולסרב לכל הכתבה חיצונית. המלחמה היא מלחמת עולם. מלחמה על דרך חיים, על השקפת עולם. מלחמה בה אין ניטרליות. או שאתה פה, או שאתה שם.
לעמלק, שנוצר מתוך גחמות אישיות, חשוב לוודא שהעולם יישאר כזה. עולם שמנווט ומנוהל על ידי בני אדם, בני אדם שאינם מוכנים לקבל הוראות מגבוה. עם ישראל שמייצג את ההיפך, מסוכן לעתיד העולם בעיניו. זו הסיבה שהוא מוכן להתאבד בשביל שהיהודים לא יהיו פה יותר. כדי שרעיונות מסוג 'דעת תורה' ו'דעת עליון' לא יסתובבו בעולם. אך אנו, שבאנו לעולם בשביל לבחור בטוב, בשביל להידבק בטוב ולהביא את העולם למטרתו הסופית – כשיהיה שם ה' אחד, עומדים מהצד השני.
התפקיד שלנו בעולם הוא להילחם במשנתו המסוכנת של העולם. בשביל זה אנחנו פה וזו צורת תיקון העולם.
זוהי הסיבה שאנו מצווים לשוב ולזכור את עמלק. לא לשכוח את הסכנה הטמונה בפיתוי הגדול של היענות אוטומטית לרגשות ורצונות פנימיים. התפקיד שלנו הוא להילחם בכך.
הלוואי שנזכה.