לא קונה לחם במכולת!
בפרשת השבוע אנו קוראים על הברכות הצפויות לאלו שמשכילים והולכים בדרך התורה והמצוות, ועל הקללות המגיעות לאלו שחלילה אינם חיים בצורה הנכונה.
בין הקללות הקשות, מופיע המשפט הבא:
וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ: (דברים, כח, סו).
חייך תלויים לך מנגד.
רש"י מביא לפסוק זה שני הסברים. הראשון הוא הפשוט. 'על הספק. כל ספק קרוי תלוי שמא אמות היום בחרב הבא עלינו'. הפחד, החרדה, שמא אמות היום. אדם אינו יודע מה יבוא עליו, כל רעש מקפיץ אותו, כל רשרוש מלחיץ אותו. חייו תלויים לו מנגד.
אך רש"י ממשיך ומביא הסבר נוסף. דרש חכמים: 'ורבותינו דרשו זה הלוקח תבואה מן השוק, ולא תאמין בחייך - זה הסומך על הפלטר'.
אדם שצריך ללכת לקניות כדי לאכול, אדם שצריך ללכת למאפיה כדי לקנות לחם או לחמניות ואינו יכול להסתדר בכוחות עצמו, הוא במצב לא תקין.
התרגלנו לצורת החיים הזו, התרגלנו לכך שאיננו עצמאיים ואנו סומכים על אנשים אחרים שעושים עבורנו את העבודה. אך המצב התקין והטוב הוא כשלאדם יש שדה משלו, בית משלו, תנור משלו, חיים משלו! יכולת התנהלות עצמאית, בלי להזדקק לטובותיהם ולחסדיהם של אחרים, גם אם הוא משלם על חסדיהם בכסף מלא.
בתפילתנו בברכת המזון אנו מבקשים את הבקשה הבאה: 'ונא, אל תצריכנו ה' אלוקינו. לא לידי מתנת בשר ודם, ולא לידי הלוואתם, כי אם לידך המלאה, הפתוחה, הקדושה והרחבה'. אנו מבקשים לקבל באופן אישי, בצורה ישירה, ישר מאלוקים. בלי מתווכים או שליחים.
•
הגאון רבי שלמה וולבה זצ"ל בספרו 'דעת שלמה', לומד מקללה זו יסוד מוסרי נפלא.
אם להיות תלוי על אחרים בעניינים גשמיים זו קללה, בוודאי שלהיתלות על אחרים בעניינים רוחניים זו קללה חמורה.
אדם, אומר הרב וולבה, צריך להיזהר שלא לחקות אחרים בעבודת ה' שלהם. אדם צריך לשמור על עצמאותו הרוחנית, לעשות את מה שמתאים וטוב לו. הוא ודאי אינו יכול לסלול את הדרך בכוחות עצמו, הוא צריך להיעזר ברבנים ומחנכים המכירים אותו ואת כוחו, אבל – להיזהר מחיקויים! מה שמתאים לאחד לא מתאים לחברו, וכשאדם מייסד ובונה את כל עולמו הפנימי על בסיס חקיינות וניסיון להידמות לאחרים, עולמו האישי נשאר ריק, חלול ונבוב.
דוגמה לדבר מביא הרב וולבה ממקרה הרצח הראשון בהיסטוריה, סיפור קין והבל.
שם, הביאו קין והבל מנחה לפני ה', קרבנו של הבל התקבל בעוד קרבנו של קין סורב, ולאור זאת קין הרג את הבל אחיו.
המהר"ל, מציב כאן שאלה. קרבנו של הבל התקבל לרצון בפני ה'. מדוע, אם כן, לא היה בכח קרבנו להגן עליו? על מנת לענות על קושיה זו מפנה אותנו המהר"ל לדקדק בלשון הפסוק בו מתוארת מנחתו של הבל: וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן: (בראשית, ד, ד).
הבל הביא גם. ו'גם' זה לא טוב. הוא עשה, כי כך עשה קין. הוא רצה לעבוד את ה' 'כמו קין'. לעשות 'כמו' זה לא מספיק טוב. הקרבן לא חזק דיו בשביל להגן על מקריבו.
כך כותב הרב וולבה: 'חובה על האדם להתבונן בעצמו, מהם כוחותיו, מהו יצרו ומה הן מעלותיו, ומתוך התבוננות זו יבנה את בית חייו'.
הדרך היחידה להיבנות ולבנות היא רק בהתמקדות מה מתאים לי ומה נכון לי. רק בהתבוננות עצמית ובסלילת דרך המתאימה ליכולות האישיות ולכוחות הפנימיים, אפשר להשיג את מה שטוב ומתאים.
•
תוך כדי תיאור הקללות כותבת התורה את הסיבה המובילה לקללות קשות כל-כך.
תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל: (דברים, כח, מז).
ידועה השאלה. מדוע חוסר שמחה הוא סיבה לקללות חמורות כל כך? היכן כתוב שצריך לעבוד את ה' בשמחה עד כדי כך שמי שאינו עושה כך מגיע לו לסבול כל כך?
התשובה מפורסמת ונאמרת בסגנונות שונים. השבוע נלך בדרך המתאימה ליסוד בו אנו עוסקים.
תפקידן של המצוות הוא לגרום שינוי באדם. אדם שעובד את ה', מקיים את המצוות כראוי ומקדיש את חייו לקיום רצון הא-ל, אינו נשאר אותו הדבר. אי-אפשר להישאר אדישים ונייטרליים אחרי קיום מצוות בדרך הרצויה.
אדם שחי חיי מצוות, עובד את ה', אך אינו מסתובב אחוז סיפוק ושמחה, אינו עושה זאת נכון. הוא לא בכיוון. הוא חי כחלק מחברה של מקיימי-מצוות, הוא נמנה על קהילה של עובדי ה', אבל הוא בעצמו – חסר.
איך פונים אליו באופן אישי? על-ידי כאב. כשאדם חווה כאב, לא כואב לו 'כמו לכולם'. כואב לו לבד. כואב לו בעצמו. הוא מתייחד עם אישיותו ועם כאביו הפרטיים. כאב כזה, ממקד את האדם לצרכיו-הוא. כאב כזה מעורר את האיש הרדום וקורא לו בקול: כמו שהכאב שלך אינו חלק ממערכת, כך גם עבודתך אינה חלק ממערכת. אתה יכול להיעזר בחברה, אתה יכול להשתמש בשירותים הקהילתיים, אך אינך יכול להתעלם מכך שעבודתך האישית אינה דומה כלל לאף אחד אחר!
קום! קוראות הקללות. צא מ'פס-הייצור' של המצוות, והתחל לעבוד בעצמך. החל לשמוח בעבודתך! ליבך, יהיה טוב עליך! תמצא את סיפוקך במה שאתה עושה. 'אל תקנה את הלחם! תמצא את מה שנכון לך ברמה האישית. ואז, אכן, תעבוד את ה' בשמחה, בטוב לבב, מרוב כל.
בהצלחה לכולנו!