מה אתה עושה בחיים?

וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים: (כה, כז)

את שורש ההבדל ונקודת החילוק בין יעקב לעשיו, בוחרת התורה להדגיש על ידי התמקדות במקצועותיהם ובמשלח ידם.

התבוננות בלשון התורה תאיר נקודה מעניינת.

כאשר אנו מעוניינים לדבר על מקצוע של אדם, אין אנו מוסיפים את המילה 'איש' לתפקידו. אדם אינו 'איש אופה' או 'איש סנדלר', הוא סך הכל עובד בכך לפרנסתו. את התיבה 'איש' נוסיף כאשר נרצה להתמקד בהגדרת האדם עצמו 'איש טוב', 'איש רע', 'איש ערמומי' וכן הלאה.

מדוע, אם כן, מכנה התורה את עשו 'איש יודע ציד'? מדוע עבודתו ופרנסתו מאפיינים את אישיותו?

יתכן שהסבר הדברים טמון בפירושו של האבן עזרא במקום: "יודע ציד, לעולם מלא מרמות, כי רוב החיות בדרך מרמה יתפשו". הצידה לא היתה מקצוע בלבד, היא היתה דרך חיים. דרך חיים שמלמדת על אופיו של עשיו וצורת התנהגותו. המרמה והשקר היוו עבורו כללי התנהגות ואורח חיים יומיומי.

לעומתו ניצב עומד יעקב, איש תם, השואף אל השלמות ואל התמימות, וספון באוהלה של תורה. נראה בהחלט כי ישנה הצלבה בין ערמומיותו של עשו וחיי השקר שלו, לבין תמימותו של יעקב וישיבת האוהלים שלו, נראה כי אולי מידת האמת המסמלת את יעקב, יונקת את כוחה מאותה התמימות – השלמות האמורה.

כבר עמדו רבים וטובים על הפליאה שאותו יעקב המסמל את האמת, 'תיתן אמת ליעקב' מתגלה לעינינו כאיש ערמומי היודע פרק בתככנות, וכעדותו האישית 'אחיו אני (של לבן) ברמאות' (בבא בתרא קכג).

ההסבר המפורסם על כך מבאר כי הגדרת אמת ושקר אינה 'נכון' או 'לא נכון' כמו שאנו רגילים לחשוב, אלא מה נכון שיקרה, מה רצון ה' במקרה הספציפי הזה. וכאשר צריך לנקוט בערמומיות על מנת שדבר מה חשוב ונצרך יצא אל הפועל, אין פסול ברמאות זו, אדרבה, זו היא הדרך בה יש לצעוד.

הדברים עמוקים, ונידונו על ידי רבים מרבותינו, ברצוני להתמקד בצורה אליה ניתן להגיע ליכולת לבחון מהו אמת ומהו שקר.

המפתח מונח במשפט האבחנה, הפסוק בו פתחנו.

העיסוק הקבוע והשגרתי במקצוע מסוים משפיע ומשנה את האדם העוסק, מן הקצה אל הקצה. הצייד, כפי שביאר האבן עזרא, היא עבודה המבוססת על רמאות ותככנות, קומבינות וטריקים שבלעדיהם אי אפשר לתפוס חיות. ברור שעשיו נמשך לעבודה זו מחמת הרמאות הטמונה בו, אך ברור גם כן שההתעסקות הקבועה בשקר ומרמה, רק שכללה את העיוות והוציאה מהכח אל הפועל שקרים ורמאויות נוספות.

סדר יומו של יעקב, הוא זה שהצליח לגרום לו להיצמד אל האמת והיושר.

הישיבה באוהל, השקיעות בתורת ה', היא הערובה היחידה להצליח לכוון את המעשים על פי האמת האבסולוטית. הלא בלא איזושהי אמת מידה אובייקטיבית, האדם אינו יכול לדעת לעולם האם דרכו המוסרית אכן צודקת. כאשר אדם סומך אך ורק על תחושותיו והרגשותיו, עלול הוא להיכנס למצב של 'ורטיגו' - אבדן התמצאות מרחבית. אדם עלול לחוש באופן ברור כי הוא עומד ישר, למרות שהאמת היא שהוא צולל אל מותו.

העיון והעמקה בסוגיות התורה, היא הדרך לרכוש אמות מידה אובייקטיביות שעמם ניתן לכוון ולהתקדם בדרך האמת.

גניבת הברכות נעשתה על ידי שרבקה אמו קבלה בנבואה שהברכות אינם מתאימות לעשו, ידיעה חיצונית, אובייקטיבית, שהורתה שהאמת כרגע היא שעל יעקב לקבל את הברכות, ולצורך כך היה על יעקב להתחכם ולהשתמש בערמומיות, אך רק כיון שהיה משוכנע שהוא אינו מונע מאינטרסים אישיים אלא האמת המוחלטת היא כזו, יכול ללכת בדרכו. כך אנו מוצאים שלאורך כל הדרך יעקב מתאמץ לצמצם למינימום את הסטייה מהיושר, כי הערמומיות נצרכת – ומבורכת, אך ורק במקומות בהם היא באמת נצרכת, כאשר היא מסייעת להתקרבות לאמת, אך כל עיוות שאינו משרת באופן מוחלט את המטרה הצודקת והישרה, שוב חוזרת ומעוותת את מאזני שכלו של העושה כן.

השאיפה אל השלמות – התמימות בה התייחד יעקב, היא זו שמצמיחה מתוכה את האמת השלמה, את ההתנהלות הנכונה והמתבקשת, באובייקטיביות, בדרכה של תורה.

***

הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ"ל מפנה את תשומת ליבנו לנקודה נוספת.

חלק מניסיונותיהם של האבות התמקדו בדרישה שיתנהגו להיפך מהמידה המסמלת אותם. אנו יודעים שאברהם אבינו נדרש לגרש את הגר, למרות מידת החסד הגדולה שלו, יעקב התבקש לנהוג כמרמה ותחכום, בצורה שנראית כשוללת את מידת האמת בה התייחד.

השאלה הנשאלת היא, מדוע? האם לא היה ניתן למצוא פתרון שיגרום לכך שיעקב יקבל את הברכות בלא שיאלץ להערים עבור כך? האם לא היתה דרך לבחון את איתנותו של אברהם, בלא לדרוש ממנו להתרחק מהחסד לו הוא כל כך מחנך?

מסביר רבי יעקב דבר נפלא, ישנם אנשים רבים שנולדו נחמדים, בטבעם הם אוהבים לתת ולהעניק, יש אנשים אחרים שפשוט אינם מסוגלים לשקר, ברגע שהם משנים מעט מהאמת הם מתחילים להתבלבל ולהחליף צבעים. האם אדם כזה ראוי לאיזושהי הערכה על כך שכך הוא נוהג? בוודאי שלא, הוא אינו מסוגל להיות אחרת.

איך נדע, אם כן, מיהו אדם שעושה חסד בגלל שכך הוא נולד, ומיהו אדם שעושה חסדים כיון שה' אמר שצריך לעשות חסד?

הדרך היחידה לבדוק זאת היא על ידי לדרוש ממנו לפעול נגד דרכו. אם כאן הוא מסתבך הרי שזה סימן שאין מעלה בהתנהלותו הקבועה, והוא עושה כך כי זה מה שנוח לו לעשות, אך אם כאשר רצון ה' שינהג בדרך אחרת מזו שהורגל עושה הוא כן בשמחה ובאותה התלהבות בה הוא עושה את מעשיו הטובים בדרך כלל, למדים אנו כי תמיד רצון ה' הוא זה שמכוון את דרכו וגורם לו לעשות את מה שנכון וראוי.