מה נשתנה?

אתחול. איפוס. ריסטארט.

העולם נחרב ומתחיל מחדש.

פרשת השבוע, פרשת נח, עוסקת במבול שהביא ה' על הארץ בשל קלקול המעשים והשחתת הדרך. במשך שנה שלימה העולם עצר, הוצף במים, הושחת וחזר לנקודת ההתחלה.

אבל מה קרה אחר כך? מה בצורת קיום העולם השתנה, על מנת לוודא שמצב נוראי כזה לא יחזור על עצמו? מה נשתנה העולם שאחרי המבול מזה שבא לפניו?

על מנת להבין את השינוי הגדול שעשה המבול בעולם עלינו לשוב אל דברי חז"ל המתארים לנו את המצב הקודם:

א"ר יצחק מי גרם להם שימרדו בי? לא על שהן זורעין ולא קוצרין. דאמר ר' יצחק אחת לארבעים שנה היו זורעים ומהלכין מסוף העולם ועד סופו לשעה קלה ומתלישין ארזי לבנון בהליכתן והיו אריות ונמרים חשובים בעיניהם כנימה בבשרו. הא כיצד? היה להם אויר יפה כמן הפסח ועד העצרת (בראשית רבה, לד, יא).

העולם שלפני המבול היה קיים מטובו של בורא העולם. לא היה קשר בין הפעולות האקטיביות של תושבי כדור-הארץ ובין התוצאות והצמיחה בפועל.

המאמץ לא הביא תוצאות, העולם היה מבוסס על שפע-אלוקי ולא היה צורך בבני-האדם לקיים ולהפעיל את העולם הנהדר.

בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האדם הראשון, נטלו והחזירו לפני כל אילני גן עדן ואמר לו: ראה מעשיי, כמה משובחים הם! וכל מה שבראתי, בשבילך בראתי. תן דעתך, שלא תקלקל ותחריב את עולמי. שאם קלקלת, אין מי שיתקן אחריך (קהלת רבה, ז, טו).

תפקידו של האדם היה לא לקלקל. לא להחריב ולהרוס. אבל בניה ויצירה לא הייתה שייכת אליו. גם אנשים שניסו לזרוע לא ראו תועלת בפעילות הפרודוקטיבית שלהם. הכל היה קיים לפניהם והמשיך להתקיים גם אחריהם, בצורה הטובה והמושלמת ביותר.

וזה לא היה טוב.

בשביל שאדם יכול יהיה לחיות טוב הוא צריך ליצור, ליזום ולפעול. אנשים חייבים להרגיש נחוצים, חשובים ומקיימי-עולם. כשאדם מרגיש מיותר, המדרון החלקלק כבר מוכן לפניו. כשאדם חש שאין בו צורך ושמעשיו אינם מביאים שום תועלת, הרי שהדרך לדרדור ולפשע קצרה מאוד.

בעולם שאחרי המבול הכל השתנה.

הדבר הראשון שנח עשה היה להיות שותף בצמיחת היבול של העולם החדש: וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם (ט, כ).  חז"ל מציינים כי נמתחה ביקורת על נח שהחל דווקא בנטיעה זו, אך אין ספק שעידן חדש החל. מכאן ואילך נטיעת העצים אינה נתונה בידיו של הא-ל לבדו. אדם שרוצה לחיות בעולם חייב לתרום את חלקו. מי שרוצה להתקיים בעידן החדש חייב להיות שותף ולשאת בעול המשותף. 

על פי הרעיון הזה הגאון רבי לייב מינצברג זצ"ל מבאר את העובדה שעל אדם הראשון נאסרה אכילת בהמות וחיות ואילו לנח ולבניו אכילה זו הותרה.

עד המבול העולם התקיים מחמת טוב ה' וחסדו בלבד. לא היה קשר בין פעולות האדם לקיום העולם, ממילא, הן האדם והן בעלי החיים היו בעלי נפשות שנבראו על-ידי האלוקים לצורך קיום העולם ולא הייתה שום סיבה שמין אחד יאכל את רעהו.

מאז המבול, המערכת השתנתה לחלוטין. כעת, קיום העולם תלוי בפעולותיו ובזכויותיו של האדם. בני האדם, במעשיהם האקטיביים ובפעולותיהם הסגוליות מחזיקים את העולם ומקיימים את מה שנצרך להם ואת מה שהם זקוקים לו. נמצא שהאדם הוא עליון על כל בעלי החיים, הם עומדים לשירותו ומעכשיו מותר לו לאכול אותם.

קיום העולם תלוי בבני האדם ברמה כזו שמיד אחר המבול צוו בני נח שאסור להם לשבות ממלאכה, אפילו ביום השבת: 'ואמר ריש לקיש, עובד כוכבים ששבת חייב מיתה, שנאמר 'יום ולילה לא ישבותו' (סנהדרין, נח, ב). בניין היקום תלוי בכל יחיד ויחיד ואין לאף אחד את הפריבילגיה לעצור ממלאכתו. כולם יצרניים וכולם קריטיים להמשך העבודה.

החשיבות היצרנית הזו באה לידי ביטוי גם בחיי היומיום. אנו עדים לתופעות של ילדים – ומבוגרים – החיים בעולם של פינוק בו הכל מוכן עבורם ללא צורך לנקוט אצבע. גם אם במבט מהצד חיים כאלה נראים מגרים ונחשקים, ניתן לראות שאנשים כאלה לא חיים טוב. כשאין לאדם בשביל מה לקום בבוקר, כשאדם לא מרגיש הכרחי וחשוב, הדרדור הוא כמעט אוטומטי. העולם שאחרי המבול מלמד כל אחד מאיתנו להיות שותף. לפעול, ליצור ולפרות. לא לנוח על זרי הדפנה אלא ליזום ולעשות. זו הדרך הבטוחה לחיי-אמת ולניצול מקסימלי של כל הטוב הקיים.

•

השותפות החומרית בקיום העולם כפי שהיא באה לידי ביטוי בציווי 'יום ולילה לא ישבותו' המשיכה במתכונת זו עד לקבלת התורה.

כאשר נתנה התורה הוענקה בידי בני-ישראל היכולת להיות שותפים במעשה בראשית, אך הפעם ברובד העמוק יותר של מטרת קיום העולם.

חכמים מציינים שתי פעולות שיכול אדם לבצע בשביל להיות 'שותף' במעשה בראשית:

תנא להו רב חייא בר רב מדפתי... כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית (שבת, י, א).

אמר רב המנונא כל המתפלל בערב-שבת ואומר ויכולו מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית (שם, קיט, ב).

שני דרכים לשותפות. הראשונה היא גילוי רצון ה' בעולם. לדון על פי דין תורה מגלה לנו כיצד גם בחיי היומיום בא לידי ביטוי רצונו של ה'. היכולת להביא את דבר ה' לתוך דיונים ממוניים וויכוחים כלכליים מאירה את העולם-החומרי באור יקרות. בדרך זו אנו מראים כי דבר אלוקינו יקום לעולם.

הדרך השניה היא ההבהרה כי 'כל הנקרא בשמי, לכבודי בראתיו, יצרתיו אף עשיתיו'. כאשר שביתת המלאכה בערב שבת מגיעה מתוך הכרה שמטרת העולם כולו להביא לגילוי כבוד ה' ולהכרת מלכותו, אין כבר צורך לעבוד בשביל לקיים את העולם. העצירה המוחלטת ביום השבת, היא זו שבונה את העולם ומביאה אותו לתכליתו.

הלוואי ונזכה תמיד להיות פעילים, יצרניים ושותפים בהבאת העולם לתכליתו ומטרתו.