עצמאות

פרשת השבוע מתארת את ירידתם של בני ישראל למצרים, ואת צורת ביסוס ישיבתם במקומם החדש. היינו מצפים, כי יוסף, שהחזיק בעמדה שלטונית כה בכירה, ידאג לאחיו ולמשפחתו למקום מגורים מכובד ומפואר, ולמקצועות המכבדים את העוסקים בהם. אך, במפתיע, אנו מוצאים בדיוק את ההיפך. 

וַיָּבֹא יוֹסֵף וַיַּגֵּד לְפַרְעֹה וַיֹּאמֶר אָבִי וְאַחַי וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם בָּאוּ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן וְהִנָּם בְּאֶרֶץ גּשֶׁן: וּמִקְצֵה אֶחָיו לָקַח חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים וַיַּצִּגֵם לִפְנֵי פַרְעֹה: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל אֶחָיו מַה מַּעֲשֵׂיכֶם וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה רֹעֵה צֹאן עֲבָדֶיךָ גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבוֹתֵינוּ: וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ כִּי אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ כִּי כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְעַתָּה יֵשְׁבוּ נָא עֲבָדֶיךָ בְּאֶרֶץ גּשֶׁן: (מז א-ד)

 משום מה, יוסף בוחר להציג בפני פרעה דוקא את אחיו החלשים 'מקצה אחיו', ולהציגם כאנשים המבקשים לחיות בחבל ארץ נפרד, ולעסוק במלאכה לא חשובה במיוחד, מלאכת רעיית הצאן. מדוע? 

מדוע יוסף לא סידר להם מגורים בקרבת עיר הבירה, או לפחות איזשהו מקצוע מכובד ומפרנס? 

בפרט, אנו יודעים כי רעיית הצאן היתה עבודה שנואה בעיני מצרים, וכפי שמעיד יוסף בעצמו 'תועבת מצרים כל רועה צאן' (מו, לד). מדוע אם כן מקפיד יוסף להבטיח את עתידם דווקא במקצוע אותו מתעבים ושונאים בני העם ביניהם הם באו זה עתה לגור?

 ***

 לכאורה, טמון כאן הסוד שהבטיח את התהוותו של העם היהודי, ושעמו נשמרה ייחודיותם ועצמאותם לאורך כל הדרך. ה'הבדלות מרצון' אותה גזרו על עצמם בני יעקב, החיים הנפרדים וההימנעות מההיטמעות בעם הקיים, היא זו שהובילה להצלחה לבנות עם חדש. 

רבים מהמנהיגים שקמו לעם היהודי עסקו קודם מינויים ברעיית צאן, משה רבנו, דוד המלך ועוד. אחת הסיבות לכך היא כיון ששהות ממושכת בין שדות מרעה מוריקים, ללא בני אנוש המפריעים את קו המחשבה, מסייעת עד מאוד למחשבה מעמיקה ולהתבוננות רחבה בעיקרי החיים. 

מקצוע זה, לא רק שאינו בזוי בעיני היהודי המתבונן, הוא דווקא מקצוע המסוגל לסייע להתעצמות ולהגשמה עצמית. 

אמנם, יתכן כי מלבד העובדה שהיה ענין מיוחד במקצועם זה, העובדה שבארץ מצרים רחשו שנאה לרועי הצאן הוסיפה טעם וסיבה לבחירה בעבודה זו דווקא. התיעוב המידי אותו חשו בני ארץ מצריים כלפי האורחים החדשים, גרם למצרים לרצות שאחי יוסף לא יתערבו בהם. 

כיון שכך מיהרו להקצות להם חלק נפרד בארץ, ולא ניסו כלל להאיר להם פנים ולשלבם בתרבות המקומית. 

לאורך ההיסטוריה אנו עדים לכך כי ככל שהצליחו היהודים לשמר את מנהגיהם השונים ולחיות בנפרד מהאומות השכנות, בין אם בידול זה נעשה מרצונם ובין אם נהיה כתוצאה משנאת העמים השונים, שמר העם על צורתו והמשיך לשגשג ולפרוח. אך ברגע שההבדלה היטשטשה, היהודים הפכו שווי זכויות והחלו לנהל יחסים ידידותיים עם שכניהם, הדרך להתבוללות ולאיבוד חלקים מהעם, הייתה מהירה. 

*** 

בפרשה הבאה, פרשת ויחי, נקרא את ברכתו של יעקב לבני יוסף: 

הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ: (מח, טז)

את ההשוואה לדגים מסביר הרש"ר הירש זצ"ל בצורה יפהפיה:

 "במקום חיותה הנבדל, במעמקים שעין האדם לא תשיגם, שם תחיה הדגה את חייה השקטים. אדם העובר על שפת הים לא ישים אל ליבו, לא יעלה על דעתו דבר על החיים העליזים הרעננים והמאושרים המתפתחים להם למטה בשפע רב ועוברים מדור לדור. כך תשלים משפחת יעקב את חייה העצמיים, השקטים והמאושרים; היא תחיה 'בקרב הארץ' במקום חיותה הנבדל, במקום שהעולם שמסביבה לא יחדור אל תוכו, ואת משמעותו לא יעלה על דעתו. משולה היא לדגים אלה והיא חיה כביכול בתוך המים בקרב האנושות 'בארץ'". עד כאן דבריו. 

על פי הרעיון אותו אנו לומדים כעת, ניתן להוסיף מעט. כללי החיים של בני האדם שונים לחלוטין משל הדגים. אדם שישהה בתוך מים יותר מידי זמן ימות, הוא זקוק לאוויר לנשימה. הדגים, מאידך, בנויים הפוך בדיוק. האוויר, שנצרך כל כך לאנשים, עבורם הוא סם מוות. 

העמדת צורת הקיום של העם היהודי מול צורת ההתנהלות של אומות העולם, דומה מאוד להשוואה בין הדגים לאנושות. התורה, היא ספר הוראות חיינו. על פיה אנו מנהלים את דרכנו ועליה אנו אומרים מידי יום 'כי הם חיינו ואורך ימינו'. אמנם, אותה התורה בדיוק, מחייבת מיתה את הגוי העוסק בה (סנהדרין נט, א). 

דרך חיינו מופקעת לחלוטין מאומות העולם, ודרכם שונה לגמרי מדרכנו. כמו הדגים שאם רק יצאו מהמים לאוויר הפתוח וינסו לחיות חיי בני אנוש רגילים, גוזרים הם על עצמם מיתה ודאית, כך יהודי שפורש מדרכי התורה הרי הוא בוחר במוות וברע. 

*** 

אכן, עוד לפני שיעקב יורד למצרים הוא דואג לשלוח לפניו את בנו יהודה: וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גּשְׁנָה וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גּשֶׁן: (מו, כח). ומסביר רש"י על פי המדרש "להורות לפניו - לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה". על מנת לצקת תוכן בחייהם העצמאיים של בני יעקב, מוכרחים הם שתהיה שם מערכת מסודרת המנחה כיצד יש לחיות על פי התורה, מערכת הממלאת את חומות ההבדלה ביניהם חיים בני ישראל, במשמעות ובדרך חיים. דרך ישראל סבא.