פשוט לשים לב!
פשוט לשים לב!
בסיום נאום הפרידה של משה, הוא פונה אליהם בבקשה הבאה:
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם אֲשֶׁר תְּצַוֻּם אֶת בְּנֵיכֶם לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת: (דברים, לב, מו).
שימו לבבכם. לא רק לדעת, לא רק לשמוע ולהבין, אלא 'לשים לב'.
כך מסביר זאת הגאון רבי אביגדר נבנצל שליט"א:
'משום שתשומת לב, היא המורידה – המחברת – את הידיעות שבמוח לחיי המעשה. הידע, נפלא וחשוב ככל שיהיה – ואפילו יהיו בו מסקנות ברורות לחיי המעשה – אין באפשרותו לצאת ב'כוחות עצמו' מן המוח ולהתבטא במעשה. ללא 'תחנת הממסר' ששמה תשומת לב – לא יועבר הידע מן התודעה' (שיחות לספר דברים, עמוד קצח).
לא היתה זו הפעם הראשונה בה נפגשו ישראל עם הצורך הקיומי של העברת הדברים מן המוח אל הלב. בפעם הקודמת היו אלו דווקא אויביהם, העם המצרי, שלמד לקח זה בדרך הקשה.
פרשת וארא מתארת, בין היתר, את מכת 'ברד', המכה השביעית מתוך העשר שקיבלו המצרים כעונש על שיעבוד ישראל.
מכה זו הגיעה למצרים לאחר שש מכות קשות וכואבות. שש מכות בהם למדו אל נכון כי משה יודע על מה הוא מדבר וכשהוא מבטיח שהולך להיות משהו לא נעים, זה בהחלט מה שקורה.
לפני שהמכה התחילה, משה הציע פתח מילוט לעם המצרי:
וְעַתָּה שְׁלַח הָעֵז אֶת מִקְנְךָ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לְךָ בַּשָּׂדֶה כָּל הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יִמָּצֵא בַשָּׂדֶה וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה וְיָרַד עֲלֵהֶם הַבָּרָד וָמֵתוּ: (שמות, ט, יט)
היחידים שיינזקו, אומר משה כשהוא מציג את תחזית המכה, הם אלו שיימצאו בחוץ, בשדה. הללו שיישארו בביתם, לא ינזקו כלל!
ההיגיון אומר כי לאחר ניסיונם הברור עם משה ואמיתות דבריו לא יהיה אחד שישאיר משהו בחוץ, מי כסיל וירצה לאבד את ממונו?
אך למרבה הפלא מספרת התורה כי אכן, היו שהשאירו את בהמותיהם ומקניהם בחוץ:
הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים: וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר ה' וַיַּעֲזֹב אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה: (שם, כ-כא)
כיצד זה יתכן? כיצד אפשרי שאנשים שראו איך כל משפט שמשה אומר מתממש מיד, לא חשבו שהם עלולים לסכן את ממונם אם אכן ישאירו את עבדיהם ומקניהם בשדה?
הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל מתמקד בנקודה זו ומפנה את תשומת ליבנו להגדרה המיוחדת בה מגדירה התורה את אלו שהשאירו את קנייניהם בחוץ.
'אשר לא שם ליבו'.
אנשים שאמנם ידעו, הבינו וראו כיצד דברי משה מתגשמים, אך הם לא הפנימו את הדברים. לא שמו לב לעובדות.
מהו ההסבר?
כשאנו לומדים דברים, מנתחים ומחכימים מתופעות מסוימות, ישנן שתי מערכות בתוכנו האמורות להפנים את הנתונים. מערכת השכל ומערכת הרגש. למרות שבמבט ראשון איננו מבדילים בין השתיים, ואנו מניחים כי מה שהבנו בהיגיון מופנם אצלנו גם בלב, האמת היא כי דבר זה אינו נכון כלל. אם לא נתאמץ להרגיש את ההבנות השכליות שלנו, אנו עלולים להישאר חכמים מאוד אך חלולים בהחלט.
כך מזהירה המשנה באבות: "כל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת". אדם שמלא וגדוש בתוכן, אך במעשיו הוא רחוק מידיעותיו ומחכמתו, סופו שיאבד אף את חכמתו.
מדוע אכן זה כך? מדוע אם לא נפנים את הדברים ונתרגם אותם למעשה אנו עלולים לאבד גם את יתרון הידע והחכמה?
הגאון רבי אליהו אליעזר דסלר (בספרו מכתב מאליהו ח"ד עמ' 10) מעורר לתכונה הקיימת בלב האדם. כאשר אדם משיג דבר מה בשכלו אך אינו מעביר את הדברים למעשה, הרי שרושמם העז של הדברים מתפוגג וממילא מתייחס הוא אל הדברים בשויון נפש. לעיתים ההשגות הם כה גבוהות עד שהלב אינו מסוגל להבינם, ומשום כך הידיעה השכלית רק מזיקה וממעטת את ההשפעה על הלב.
כך מסביר הוא לדוגמא את דברי חז"ל (חגיגה טז א) 'כל המסתכל בשלושה דברים עיניו כהות, בקשת, בנשיא ובכהנים'.
'והענין הוא שבהסתכל האדם יותר מדאי על דבר נעלה ונשגב נעשה לו כחולין כי הראיה היתרה פוגמת את ערנות השגת הלב והיינו עיניו – עיני ליבו – כהות'.
'ערנות הלב' מתפוגגת כאשר אדם רגיל להתחכך עם השגות מרוממות ולהעביר אותם הלאה, בלי להתקדם כלל למעשה. יכול יהודי להכיר את כל ספרות המחשבה בעל פה, לצטט רעיונות עמוקים והבנות מפליאות, אך אם לא יתרגל לתרגם את תורתו למישור המעשי, הוא עלול להישאר רחוק מאוד. בלי שום דבר ביד.
הצורה היחידה בה ניתן להעביר רעיונות מהשכל אל הרגש ולהפנים ידיעות למישור המעשי, היא על ידי פעולות אקטיביות.
בציווי האמונה מורה התורה 'וידעת היום', הכר את ההוכחות השכליות, תגיע אל האמונה מתוך ידיעה והבנה, אך מיד 'והשבות אל לבבך' העבר את הדברים אל הלב, אל התחושות. כיצד? מסביר ב'ספר החינוך' (מצוה כה) 'קובע האמנת הלב כשמוציא הדבר מן הכח אל הפועל, רצוני לומר כשמקיים בדברי פיו מה שליבו גומר'.
לקח זו הוא הלקח אותו מבקש משה להעביר עכשיו, לפני מותו, לצאן מרעיתו.
למדנו הרבה בחמשת חומשי התורה. החכמנו, אגרנו ידע, אבל בבקשה – שימו לבבכם. אם לא תעבירו אל הלב את כל הידע שלכם, אם לא תפנימו את הדברים, הם יישארו בתיאוריה בלבד.
התפקיד שלנו הוא להקפיד לממש כל הבנה למעשה בפועל, לוודא כי אנו יודעים כי רעיון נחמד ששמענו לא יוסיף לנו באמת אם לא ננסה למצוא איך להשתמש בו מיד בחיי היום-יום, רק אם נדע תמיד להשתדל להתקדם בכל דבר 'למעשה' נצליח באמת להמשיך לעלות ולהתעלות.