שבים!

בילקוט שמעוני (תהלים רמז תשב) חז"ל מתארים דו שיח מרתק:

'שאלו לחכמה, חוטא מה ענשו? אמרה להם: 'חטאים תרדף רעה'.

שאלו לנבואה, חוטא מה ענשו? אמרה להם: 'הנפש החוטאת היא תמות'.

שאלו לתורה, חוטא מה עונשו? אמרה להם: 'יביא אשם ויתכפר לו'.

שאלו להקב"ה, חוטא מה עונשו? אמר להם: 'יעשה תשובה ויתכפר לו!''.

ואנו, העומדים בימי-מירוק מיוחדים, חפצים להבין את התשובה הסופית. לדעת מה עלינו לעשות. חוטא, מהו עונשו? מה יעשה אדם שחטא וכעת מתחרט על מעשיו?

במדרש, אנו לומדים על ארבע גישות שונות. ארבע זוויות מבט: גישת החכמה, גישת הנבואה, גישת התורה, ומעל כולן, גישתו של הא-ל ברוך הוא.

נבואה היא יכולת לצפות קדימה ולדעת נתונים עתידיים שהתגלו לנביא במיוחד. אך אין בנבואה כח של חידוש, מה שנאמר נאמר ותו לא. חכמה היא הבנה של מאורעות על בסיס ניתוח נכון של הניסיון והעבר. חכם עדיף מנביא כי הוא יכול לצפות דברים גם אם הם לא נאמרו לו מפורשות. אך גם החכמה וגם הנבואה מגיעות מאותה נקודת מוצא. ניתוח יבש של נתונים.

ומבחינת הנתונים, מבחינת ההיגיון והשכל הצרוף, אין מה לעשות. הנפש החוטאת היא תמות. אין פתרון לחוטא.

כאן מחדשת התורה דרך. יצירה חדשה, לא הגיונית, של מירוק מעבירות. 'יביא אשם', אדם שעובד ומתייגע, מקיים סדרי תיקון ומדמה לעצמו שכל הנעשה לקרבן אמור היה להיעשות לו, אדם שממרק עצמו מירוק הגון. יתכפר לו.

אך לפעמים המצב הוא כה מורכב, שאפילו מבחינת התורה אין מה לעשות. "מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להימנות". מה קורה אז? אין סיכוי?

אומר הקב"ה: לכל אדם יש סיכוי, יעשה תשובה ויתכפר לו. דהיינו:

בפרשת השבוע מתארת התורה את התוצאה של הצרות והקשיים 'בכל הגויים אשר הדיחך ה' אלוקיך שמה':

וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה: וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: (דברים ל, א-ב)

נשים לב. לא מדובר כאן עדיין על ההמשך 'ועשית את כל מצוותיו'. פרט זה מופיע רק כמה פסוקים אחר כך. קודם כל מדובר רק על 'ושבת', 'ושמעת בקולו', לחזור, לשוב. לרצות.

כך כותב הרב יחיאל יעקב וינברג, ה'שרידי אש': "זוהי דרך תשובה שאינה פועל יוצא של עבודת תיקון מסודרת, אלא כח של בריאת נפש חדשה, של לידה מחדש. זהו כח שנתן הקב"ה לאדם בכך שבראו בדמותו ובצלמו, כלשון הכתוב (איוב לא, ב) חלק אלוק ממעל.

כשם שהקב"ה ברא את העולם יש מאין כך נתן חלק מכח זה גם לאדם. לא לברוא עולמות אחרים, אך את עולמו הקטן. את הנפש שבו יכול הוא לחוללה בו ולהולידה מחדש. וזאת על ידי תשובה גמורה, תשובה עילאה- עד ה' אלוקיך". עד כאן דבריו.

***

כאשר הנביא קורא לעם ישראל 'שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶךָ' (הושע יד ב) ופותח את פרשת התשובה, הוא לא מאריך בדרכי ההתנקות מהעוונות, כפי שאנו – אולי – היינו מצפים. הנביא מבקש להתמקד בדיבורי-אמונה. בהחדרת העובדה כי 'אַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ עַל סוּס לֹא נִרְכָּב וְלֹא נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ' (שם, ד). עלינו, קודם כל, לחדש את הקשר האמיתי שלנו עם ריבון העולמים. זוהי ההיענות לקריאת 'שובה!'.

***

אחת התחושות הלא-נעימות שאנו מרגישים לפעמים בתקופה זו של הימים הנוראים, היא תחושה של די, אנחנו מי שאנחנו, מנסים לעשות טוב ונכשלים לפעמים, כל הדיבורים על 'איש אחר אני' ו'יתייצב על דרך טוב', לא ממש קשורים אלינו. אנחנו לא הולכים לעשות מהפך דרסטי ואולי גם לא חושבים שצריך. בגדול אנחנו בסדר.

בואו נשים לב שהעבודה של הימים הללו אינה הגיונית ושכלית, אפילו לא מדובר על איזשהו תהליך ברור של עבודה. זה נעשה אחר כך, נעבוד על תרגומם של התחושות ליום-יום. עכשיו עלינו להתמקד בתחושת הרוממות, ברצון של הקב"ה ובקריאתו החמה 'אם תשוב ישראל – אלי תשוב'. התשובה שאותה קורא לנו ה' לעשות היא לחדש אצלנו בפנים את התחושות של הקשר וההתחברות 'לברוא מחדש' את תחושת השייכות וההרגשה שיש לנו אבא שאוהב אותנו ואכפת לו מאתנו –שובו אלי!

ודאי שעלינו לשנות ולפעול פעולות מעשיות, אך זה יגיע מתוך ההכרה בקירבה הגדולה. כרגע עלינו להקשיב לקריאתו של הבורא – ולהיענות אליה. לשמוע את קריאתו של אבינו-מלכנו הרוצה שנחזור אליו. החפץ בתשובה.

***

בפרשת שופטים למדנו על ההכנה למלחמת מצווה.

וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ: (דברים כ, ח)

רש"י מבאר בשם רבי יוסי הגלילי שאין הכוונה ליראה פשוטה, ממוראות המלחמה ומפחד המאבק, אלא 'ירא מעבירות שבידו'. אדם החושש מכך שיש בידיו עבירות שעלולות לגרום למותו בשדה הקרב.

השאלה – נשאלת מאליה. יודעים אנו כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא: (קהלת, ז, כ). כיצד יתכן, אם כן, אדם שיכול יהיה לגשת למלחמה בלא מורא כלל? אדם שיכול להיות סמוך ובטוח שאין לו עבירות וחטאים? כיצד תיתכן תופעה כזו?

שמעתי תשובה נפלאה.

'ירא' מעבירות שבידו. מדוע הוא ירא? כל אחד חוטא, אמת. אך ישנה דרך תשובה! יש דרך להתנקות! 'כי לא תחפוץ במות המת, כי אם בשובו מדרכו – וחיה!'.

אדם שניגש למלחמה מתוך תחושת חוסר-אונים, מתוך הרגשה שהוא חוטא מלוכלך ואין לו שום סיכוי, בהחלט אין לו סיכוי. 'לא יאבה ה' סלוח לו'. אבל אדם שיודע שהקב"ה ממתין לו, אדם ששומע את הקריאה 'שובה!' יודע שאין לו סיבה לירא. יש לו עבודה גדולה, ניצבת בפניו דרך ארוכה, אך בסופה הוא יתנקה ויטהר! בסופה ממתין אביו – בוראו שמחכה שהוא ישוב אליו בתשובה שלמה.

הירא מעבירות שבידו הוא זה שאיבד תקווה. כשמאבדים תקווה – אין תקווה. אך כל עוד יודעים שהתקווה קיימת. כל עוד יודעים שבכל סיטואציה יש סיכוי. הרי שמכל מצב יש דרך חזרה.