תפילות
לאחר יציאתו של יעקב מבאר שבע, אנו לומדים על נס שארע לו:
וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא: (כח, יא)
'רבותינו פירשו לשון תפילה 'ואל תפגע בי' ולמדנו שתיקן תפילת ערבית. ושינה הכתוב ולא כתב 'ויתפלל' ללמדך שקפצה לו הארץ' (רש"י).
את שלושת התפילות תקנו שלושת אבות האומה. 'אברהם תיקן תפילת שחרית שנאמר 'וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם'... יצחק תיקן תפילת מנחה שנאמר 'ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב'...יעקב תיקן תפילת ערבית שנאמר 'ויפגע במקום וילן שם' (ברכות כו, ב).
מה גרם לכל אחד מהאבות לחדש ולתיקן תפילה נוספת?
שמעתי הסבר נפלא ממורי הרב יצחק פינחס גולדוסר שליט"א, המשגיח בישיבת 'אור ישראל'. הסבר המופיע אף בספרו, 'מי זהב'.
תפילת שמונה עשרה מורכבת משלושה חלקים: 'אמר רב חנינא, ראשונות דומות לעבד שמסדר שבח לפני רבו, אמצעית דומה לעבד שמבקש פרס מרבו, אחרונות דומה לעבד שקבל פרס מרבו' (ברכות, לד, א).
שבח, בקשה והודאה.
נראה, שגם תקנות התפילה עצמה נבעו מאותן ההרגשות.
את תקנת תפילת השחרית אנו מוצאים מיד לאחר הפיכת סדום ועמורה. בפרק יט, כז, בתום התיאור על העונש שקבלו הערים הסוררות כותבת התורה את הפסוק ממנו נלמדת תקנת תפילת שחרית, וישכם אברהם בבקר.
מהפכת סדום ועמורה הפכה מאז לסמל ולהמחשת העונש שעלול לבא כתוצאה מכעסו של הקב"ה. כך גם באזהרה לבני ישראל, כמבואר בפרשת נצבים: גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה אַדְמָה וּצְבֹיִים אֲשֶׁר הָפַךְ ה' בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ: (דברים, כט, כב).
העונש על סדום גילה לבני העולם בצורה הברורה ביותר שישנה התערבות אלוקית בנעשה בזה העולם. העונש שהגיע לרשעים ומאידך הצלתו הפרטית של לוט וחילוץ הצדיק מתוך ההפיכה, הבהירה למי שעוד פקפק בכך שהבורא משגיח ורואה, ועל הכל יביא אלוקים במשפט. לאחר גילוי כה משמעותי, תיקן אברהם את תפילתו. מתוך תחושה של שבח והתפעלות מגילוי כבוד ה' בעולם, נתקנה תפילת שחרית.
את ההסבר על תפילתו של יצחק שיצא לשוח בשדה לפנות ערב, מסיים 'בעל הטורים' במילים: 'ואז נזדמנה לו רבקה והיינו דכתיב 'על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא''. כתוצאה מהתפילה אותה תיקן יצחק שם, זכה שתתקבל תפילתו ובקשתו, ונמצאה רעייתו. תפילת-בקשה זו, נקבעה מאז ולתמיד כזמן המתאים ביותר להיענות בקשות. וכפי שמלמדים אותנו חז"ל 'לעולם יהיה אדם זהיר בתפילת המנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא בשעת המנחה' (ברכות, ו, ב).
כעת אנו מגיעים לתפילת ערבית, התפילה עליה אנו לומדים בפרשת השבוע. יעקב מבקש לחזור להר המוריה, מקום שהתפללו בו אבותיו. קודם לכן הוא לא תיקן תפילה חדשה, הוא המשיך את תקנותיהם של אביו וסבו והתפלל את תפילת השחרית ואת תפילת המנחה. רק כעת, לאחר שהוא זוכה לנס ופלא ודרכו קופצת לו הוא מתעורר ובוחר להוסיף תפילה נוספת. תפילת ערבית. ניכר בהחלט שתפילה זו הגיעה מתוך תחושת הודאה עמוקה. הכרת תודה על הנס שנעשה עמו עכשיו ועל הליווי התמידי לו הוא זוכה.
אכן, מתוך תפילה זו, ממשיך יעקב וחולם על המלאכים המלווים אותו ועל הבטחת ה' להמשיך ולשמור עליו בדרכו.
שלוש תפילות, שלוש סיבות. שבח, בקשה, הודאה.
***
האמת היא, שגם הרגשתנו האישית בתפילות היום מתאימות לסדר האמור. אדם קם בבוקר, נשמתו חזרה אליו, שוב, והבריאה נגלית לנגד עיניו במלא תפארתה. הציפורים מצייצות... השמים כחולים... הרוח מנשבת על העצים... מסביבו אנשים מתעוררים, מתכוננים ליום חדש, הבריאה קמה לתחיה! זה הזמן לתפילת-שבח. לתפילת-התפעלות והתפעמות מהיצירה המדהימה ששוב נפרשת לפניו. זה הזמן לומר: וואו!
בהמשך היום, לא הכל הולך כמתוכנן. צריך עזרה פה וסיוע שם. וגם כשהכל מתקדם כראוי, צריך האדם לעצור רגע, ולבקש. להבין שהכל תלוי בהוראתו הישירה של ריבון כל העולמים. כעת, באמצע העבודה, באמצע היום העמוס, זה הזמן לעצור ולבקש. לבקש עזרה וסיוע להכל.
בשעת הערב, היום כבר עומד להסתיים. כעת הגיעה שעת הסיכום. רגע לפני שהאדם עולה על מיטתו, נכון לנוח לאגור כוחות ליום חדש, הוא עושה סיכום קצר של כל הטוב שהורעף עליו היום. סיכום של כל הדברים הטובים שהוא קיבל, העובדה שהוא חי, העובדה שיש לו מה לאכול, עכשיו צריך לומר: תודה!
התפילות מלוות אותנו במשך כל היום. לכל תפילה יש משמעות אחרת, בכל פרק ביום יש הרגשה אחרת, והתחושות שמובילות אותנו לתפילה מחדדות אצלנו את ההרגשה הקבועה והיומיומית, יש כה הרבה דברים לשבח עליהם, יש כל כך הרבה דברים לבקש, וכמובן, אין-קץ סיבות להודות ולהלל, לשבח ולפאר.
הלוואי שנזכה תמיד לחיות כך!